למרות שעבר כבר זמן רב מאז נתוח הלב הפתוח, סבלה עדיין חברתי מחום גבוה, והפצע לא הגליד. הרופאים קאו לסינדרום בשמו והכינו אותה כי תצטרך להתרגל לחיות עם הסמפטומים הללו.
היא גרה בקראוון ששכן בתוך חורשת אורנים שקטה וקרירה בקיבוץ שבצפון הארץ.
באותו בוקר, כשנכנסתי לבקרה כחודשיים לאחר הנתוח, הביאה איתה הרוח הקרירה לחדר הקטן את ניחוח רקפות הבר שגדלו ליד סף הדלת..
לאחר ארוחת הבוקר שוחחנו בניחותא עד ששמתי לב שחברתי הניחה ידיה על חזה, ובעיניה עלה מבט סובל.
"כואב לך?" שאלתי והיא הנהנה.
"אז תשמעי, אולי אני אשים ידי על הפצע ואת תנוחי לך?" הצעתי, והיא הנידה בראשה.
קמתי ונעמדתי מאחוריה, אך במקום לשים את ידי על מקום החתך, החזקתי אותן כעשרים סנטימטרים מעל לחזה.
עמדתי כך ועיני עצומות, כשלפתע הרגשתי רפרוף; ידיים קלות כנוצה נטלו בעדינות את כפות ידי והוליכו אתן .
ידי הנוצה סובבו את כפות ידי מעל לחזה של חברתי, עברו במקביל לזרועותיה ומעל לכתפיה. אחר כך ציירו כעין הילה מעל לראשה. מאוחר יותר עברו אחורנית לעבר גבה, שם עיגלו עיגולים מעל למקום הלב.
הייתי המומה. חודשיים שלושה לפני כן הרגשתי את האנרגיה של יעל מסובבת ממש באותה צורה את העת בין אצבעותי. הייתה זו בדיוק אותה התחושה: מישהו שלא היה אני השתמש בגופי, ואני הנחתי לתהלית להתרחש.
לאחר כחמש עשרה דקות הונחו ידי והן צנחו להן משני צידי גופי, כאילו לומר: מספיק לעכשיו.
חזרתי למקומי בשקט.
עיניה של חברתי היו עצומות. היא סובבה את ראשה בתנועות קטנות ומשונות, כאילו חיפשה את מקומו הנכון של ראשה על צווארה.
"עכשיו לכי לרחוץ ידיים!" הורתה בכוון האמבטיה עדיין בעיניים עצומות.
"אבל למה?... אני לא מלוכלכת", שאלתי אותה נבוכה.
"כי את עשית לי הילינג...לכי!" חזרה בפסקנות.
עשיתי כדבריה וחזרתי לכסאי המומה.
"את לא נגעת בי, אבל, את יודעת, הרגשתי בדיוק איפה היו הידיים שלך", אמרה לי. עיניה שהיו כבר פקוחות, בהקו כאילו קמה זה עתה משינה עמוקה. ""כשהן עזבו את מקום הפצע הרגשתי כאב חד, שעבר בשניה... זה היה ...מדהים".
חייכתי אליה אך לא יכולתי להוציא הגה. לקח לכושר הדיבור שלי זמן מה לחזור אלי.
"אם לא נגעתי בך, מה בכל זאת הרגשת?" שאלתי.
""רפרוף על העור שכאילו חדר לפעמים לתוך הגוף " ענתה לי לאחר מחשבה ארוכה. שוחחנו עוד על הא ועל דא, ואני נפרדתי ממנה.
לאחר יומיים צלצלה ובשרה לי שהיא מרגישה טוב.
כשעלה החום פעם נוספת לאחר מספר ימים, נסעתי אליה פעם נוספת וחזרתי בדיק על אותה הפעולה שעשיתי בפעם הראשונה.
גם הפעם החום ירד, ונשאר כך. לאחר כשלושה או ארבעה שבועות הפצע הגליד, והיא חזרה לעבודתה כאחות בבית החולים.
התקשרתי לאוסטרליה, לדר, נורמן ווטרס; רופא קונבנציונלי והילר אותו הכרתי מספר חודשים קודם לכן. סיפרתי לו מה שקרה. "מה זה נורמן?" שאלתי אותו.
"את לא יודעת חביבתי?" שמעתי אותו מגחך, "את נהיית הילרית" ואחר כך השלים את מה שנראה לו כמובן מאיליו, "השתמשי בזה".
וזה מה שאני עושה.
כל הילינג הוא חוויה המביאה איתה התרחשויות ותובנות המיוחדות לאותה הפעם המסויימת.
התודעה עוברת למישור אחר, ומאפשרת על ידי כך למלאכים לטפל בגוף הפיזי והספיריטואלי.
האנרגיה של המלאכים עוברת בגוף האנושי ובהילה המקיפה אותו. הם סורקים ומאתרים במה יש לטפל ועובדים על אותה הנקודה.
יש אנשים שיחושו תחושות מוזרות במשך התהליך, כמו למשל זרמים, גלים או כדורי אנרגיה מתגלגלים. יש שרואים הבזקי אור או חזיונות, ויש שפשוט חשים רוגע נעים.
הילינג עשוי לדרוש גם עבודה מן המקבל אותו. הגוף הפיזי מאתר את האזור הנגוע, או שהוא משחזר טראומה מסויימת מן העבר, ומפעיל את המערכת החיסונית. רעלנים משוחררים אל מערכת הדם. כך שאנשים מסויימים עלולים לחוש ברע ביום המחרת, והשיפור מתרחש לאחר כמה ימים.
ההילנג עצמו נמשך כעשרים דקות, אך הגוף המקבל צריך להטמיע את אותן האנרגיות החזקות והמזוקקות שקבל, ולכן כדאי לנוח עוד כ15 - 20 דקות.
המנוחה גם מהווה הפרדה בין אותם תדרים מועצמים לבין התדרים הרגילים של היום-יום.
