על יעל
16.02.1973 - 1.1.1998
 
יעל מיבר היא הסופרת המובילה בכתיבת הספר "חיי מבוססים על סיפור אמיתי".
יעל היתה נכדתם של מאיר מיבר , מי שהיה מפקד ההגנה בצפת , ואשתו שרה, שהייתה אחת ממפקדי האצ"ל בצפת.
היא נולדה כדור שמיני בארץ. והייתה גם נכדה לרחל ומרדכי (סוקה) מורגנשטרן - שחר, שהיה פעיל בארגון הבריחה והציל יהודים רבים מצפרני הנאצים בזמן מלחמת העולם השניה.
 
יעל קפצה כיתה בבית הספר 'אילנות' בחיפה, אותרה בפרוייקט מחוננים של העירייה ועברה לכתת מחוננים בבית ספר  'ליאו באק – המרכז ליהדות מתקדמת' - שעל הכרמל, שם השלימה בית ספר עממי ותיכון.
 
היא הייתה גאה בשורשיה והתענינותה מעמיקה בתנ"ך ובהסטוריה של ארץ ישראל הוו השלכה מובנת מאליה של הזדהות עם דורות קודמים והולידו ציונות עזה.
 
אותה אהבה הדריכה אותה להתחקות על עקבותיהם של שני סבי רבא שלה, הרבנים מרדכי ורפאל זילברמן, שהיו נושא לעבודת הגמר שלה. באותה עבודה, האירה יעל את תרומתו הגדולה של הישוב היהודי הדתי במאה התשע עשרה לחדוש בניין המולדת בארץ ישראל.
עבודה זו זיכתה אותה בשני פרסים: האחד על שם הנשיא זלמן שזר, והשני על שם הנשיא יצחק בן צבי.
 
מכתב הערכה מיוחד שכתב לה מדריכה, הפרופסור יעקב ברנאי (פרופסור ללימודי ארץ ישראל של אונברסיטת חיפה) מיקם את עבודתה זו על המדף לצד מחקרים הסטורים רצינים של התקופה.
 
 
אהבתה לתנ"ך היתה רק חלק ממסירותה למילה הכתובה: היא אהבה ספרות ואספה ספרים, אף כאלו שנזרקו על ידי אנשים, או ספריות ובנתה לעצמה ספריה נרחבת.
 
יעל אף כתבה בעצמה. בתחילה כתבה בעתון הומוריסטי אישי משלה בשם 'יבחוש' , אותו כתבה, עיטרה והפיצה בין חבריה ובני כתתה. ה'יבחוש' נכתב, אוייר והופץ על ידה פעם בשבוע והיה מקור שעשוע רב לחבריה.
מאוחר יותר כתבה למדור ההומוריסיטי של המקומון החיפאי 'אלטרנטיבה', כתבות עסיסיות בגוף שלישי ובהן חוויותיה של החיילת הטריה יעל.
היא המשיכה בכתיבה עד שעצם תפקידה הצבאי לא התיר לה להמשיך ולחלוק את סדר יומה בפומבי.
 
יעל שירתה בצה"ל כקצינה בעוצבת הגליל.
 
מיד לאחר שחרורה פנתה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ולימדה בהתנדבות בבית החולים "אלין" במסגרת "פרח".
במשך שנות הלימודים השניה והשלישית  עבדה בפרקליטות המדינה, כעוזרת לעו"ד חובב ארצי, סגן בכיר לפרקליטת המדינה במחלקת הבג"צים, וכן במחלקה הפלילית.
בשנה האחרונה התמחתה בפרקליטות מחוז המרכז, וקיבלה על עצמה עבודות נוספות, כמורה לילדים מחוננים ב'מכללת יהודה ושומרון' באריאל, וכן גם כמדריכה למבוגרים במכללות נוספות, בהן העבירה קורסים בעלי עניין משפטי.

מתוך מחוייבותה לבטחון המדינה יעל התנדבה, ביחד עם בעלה, ליחידת 'המתמיד' של משמר הגבול .
 
 
ביום חמישי 01.01.1998 בשעה אחת בלילה, חזרה יעל עם בעלה למושב עזריה מביקור בביתם הנבנה בישוב ברקן בשומרון. בעיקול בין הכפרים הערבים בורקין וא-דיכ הציבו מחבלים פלסטיניים מארב נייח: רכב שעמד בצד הכביש עם אורות מסנוורים, ממנו ירו לעבר מכוניתם של יעל ויורם. יעל נפצעה קשה ופונתה לישוב היהודי הקרוב עלי זהב על-ידי בעלה, חובש קרבי בהכשרתו, שהגיש לה עזרה ראשונה.

ביום ח' בטבת תשנ"ח, (05.01.1998), חמישה ימים לאחר פציעתה, ומספר חודשים לפני שהייתה אמורה לקבל הסמכה לעריכת דין, נפטרה יעל מפצעיה בבית חולים שיבא.
בת 25 במותה. יעל הותירה בעל, הורים ושני אחים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין של המועצה האזורית גזר. מרחק לא רב מהקרוואן בן גרה עם בעלה.
מותה של יעל, שבא לאחר הירצחו של גבריאל הירשברג, סיים תקופת רגיעה ושקט יחסי, ופוצץ את האופוריה שיצר הסכם אוסלו בציבור הישראלי, והשלום המיוחל חזר ונמוג אל אופק בלתי מוחשי.